A hundered wonderful things to kick-start 2010

2010 הגיעה. פגשתי אותה בלונדון. על כך עוד ידובר כאן לא מעט. כשחזרתי והתאוששתי חברה סיפרה לי ש"קולדפליי" זכו לטייטל הרכב העשור בשתי תחנות רדיו שונות. מה נגיד? בסיומו עשור מקובל להביט לאחור, להיזכר איפה היינו במילניום (שכונת רמת אליהו בראשון לציון, מכירים?) ולסכם. כמי שמנסה לנהל את הבלוג שלה באופן הכי תלוש שאפשר, אני מציעה לכם אלטרנטיבה, גם היא לא שיא המקוריות - התחלות כייפיות לתחילת השנה, העשור, פיסת החיים החדשה. כולל לינקים ותמונות, כדי לכפר על העדרותי הממושכת - באשמת הלפטופ הורוד, שחטף ללא ספק באג עשרת-אלפים. שתהיה לכולנו שנה אופטימית, שמחה, מלאת התגשמויות ונטולת אכזבות!

לכוון את השעון המעורר ל-14:00 אחרה"צ
להחליט אחת ולתמיד האם את שונאת או אוהבת את זואי דשאנל
למחוק מזיכרון הסלולארי את כל השמות הסתומים שלא אומרים לך כלום
להוציא את אוסף המגאזינים מהבוידם ולנות להם מקום של כבוד בספריה בסלון
להתנפל על המגאזינים הפחות אהובים ולהפוך את פנים הדלתות בארון הבגדים ללוח השראה אחד גדול
לזרוק את הארון ותלות את כל השמלות על סטנדים – כמו בבוטיק
לקנות בסופר קופסת פטל במחיר מופרך ולהפוך את הגרנולה היבשה לפינוק מארץ הצימרים
להשקיע במניה של LVHM – מי אמר שהבורסה נטולת סטייל?
לבקר בפארק הסחלבים "אוטופיה" בקיבוץ בחן ולשבת שעות על ספסל בחברת סחלבים, מפלים וציפורים אקזוטיות
לפצוח מיד בתכנוני התחפושת לפורים – הפעם את תהיי הבחורה המושקעת שכולם ירצו לתייג ב"פייסבוק"
לערוך לחברים הכי טובים מסיבת צהריים בליווי קוקטייל "מימוזה" שהתחפש למיץ תפוזים
כשהשמפניה מתחילה להשפיע – לחבוט יחדיו בפינייטה תמימה ומלאה כל טוב.

לקנות סוף סוף את הספר "למה גברים אוהבים וביצ'יות"("למה גברים מתחתנים על ביצ'יות"...) ולבקש לעטוף "למתנה"1להירשם לאתר Couchsurfing.org כדי לארח תיירים חתיכים ולמצוא בית בכל עיר בעולם.
להתחבר לשורשים הפולניים ולהזמין טפטים מדליקים

לטוס לפסטיבל "סאנדנס"– סקי, סלבריטאים ותרבות גבוהה הם השילוב המושלם (מ-21.1 בפארק סיטי ביוטה, ארה"ב).
לקנות מעיל לבן ולא פרקטי בעליל
לשבת בשקיעה בבית קפה "יואל" מול בית הפגודה בתל אביב ולדמיין חופשה באירופה (מלצ'ט 1, תל אביב).
להירשם לחוג ריקוד אפריקאי – לא צריך לדייק, ממילא הקצב משונה ותנועות פרועות
לצרוח את ה-שיר מגיל ההתבגרות בערב "Kick-ass karaoke" ב"אוזן בר" בתל אביב, שכולל רק שירי אינדי משובחים 21. לשחק במשטרת האופנה מול טקסי הפרסים הנוצצים (גלובוס הזהב – 17.1, סאג – 23.1, גראמי – 31.1, ערוץ E!)
לנסות את לוק ה"טום בוי" לעבודה ולקצור מחמאות

להזמין את אמא לכוס קפה ודפדוף משותף בתמונות ילדות – מסתבר שתמיד אהבת שרוולי פרינסס.
למצוא מנקה
לנקות מדריך "Lonely planet" עבה במיוחד ליעד אקזוטי, סתם בשביל לדפדף. ואולי לא סתם
להזמין קולאז' חלומי באתר האינטרנט של אומנית הקולאז'ים המוכשרת אגנס מונטגומרי
ללמוד איך להוריד שירים וסרטים ולהפליג לעבר צריכת מדיה עצמאית.
למלא את הנגן בכל המוזיקה טובה שהצלחתן להוריד ולשמוע אותה ברכבת פרברית עד חיפה ובחזרה
לא להיכנע לשגעת ה"אייפון" – מה רע בללחוץ על כפתורים?
לעלות לירושלים, לנשום אויר צח ולחזור עם גרביים של "גאפ"
להתפנק עם סט מצעים איכותי באדיבות מומחית הפינוקים שרון ברונשר.
לשלוח לחברה בחו"ל מכתב בדואר – במעטפה ריחנית עם בול פרחוני.
לבקר בגן החיות בחברת ילדים חדורי התלהבות שעוד לא שמעו על פרוות וכבד אווז.
להתחדש עם עגילים חייתיים במיוחד בעיצובה של אווה טפנר.
להיכנס לחנות ספרים ולקנות מדריך סטייליסטי לעיר המסתורית תל אביב
לקנות לגבר שלך חולצות מכופתרות שלא צריך לגהץ, לעולם, באדיבות חברת "סיידנסטיקר"
לבזבז הרבה מאוד כסף על תיק ערב נורא קטן
לעשות קסטומייזינג מבוקר למכנסי ג'ינס
למלא שקיות בקישוטים מסיבתיים ב"הילולה" (הגנים 10 קרית שאול, רמת השרון)

לחזור למרוח אודם אדום לוהט
לבלות את כל היום בפיג'מה ולזפזף בין החינוכית לערוץ האופנה.
להחליף את מכנסי הטרנינג הביתיות במשהו מהמם ושיקי
להתחיל לאסוף charms קטנים שיספיקו לכל השנה, בדרך לצמיד המושלם של ה.שטרן

לדחוף בתיק מגפיים עמידות ולקוות שגשם יגיע בקרוב
לזלול סנדוויץ' "רובן" עסיסי עם שליש בירה באמצע היום ("רובן" – יהודה הלוי 112, תל אביב)
להתמכר לשידורים חוזרים של דוקומנטריסט העל לואי ת'רו בערוץ 8 (במהלך ינואר ופברואר)
ללכת לסיבוב לילי בכיכר המדינה ולבהות בחלונות הראווה כמה שמתחשק.
להפסיק להסס ולעשות פוני
לפוצץ את התקציב על מערכת רמקולים מעוצבת שנראית כמו גדוד של חייזרים

לראות את אומנית המיצג השנויה במחלוקת מרינה אברמוביץ במרכז לאומנות עכשווית בתל אביב (עד ה-28.1)
לחלוק סטייק טרטר וקרפצ'יו בקר באחד בלילה ב"בראסרי" (אבן גבירול 70, תל אביב)
לאכול שלג בחרמון
לעשות מנוי למגאזין חו"לי ולקשט לכבודו את תיבת הדואר
לקחת בדי.ווי.די את הסרט שלעולם לא נמאס, "מיס פטיגרו" ולצפות בליווי סיגריה עם פומית, בחלוק משי.
להכריז על אובססיה חדשה – סריגים מנומרים, חולצות פסים או סניקרס לבנות, יו ניים איט

לקנות כמה שיותר לקים של Essie ולשחק אותה מניקוריסטית
לאפות עוגת שכבות מפוארת עם החברה הכי טובה ולהתחיל ליישר בעודה חמה
להזמין ב"אמזון" את הספר הכבד והיפיפה “Pictures” שמתעד את עבודות הצלם הפנטזיונר טים ווקר
לרשת את המרפסת בעציצים הכי נוחים במשתלה – נניח, קקטוסים.
לשים קץ לבלגאן בתחתונים וחזיות ולעבור במעבר חד לסטים תואמים ומפנקים

לקנות כבר את החזייה עם הכתפיות המודולאריות בעלת אלף ואחת צורות לבישה
לקחת את סבתא לסיבוב קניות ולעשות לה מייק-אובר במראה רומנטי
בתמורה, להשאיל מהסבתא כמה תכשיטים שיש מאחוריהם סיפור
להתחיל את היום עם פסקולים – Broken Flowers המקסים ו - The edge of heaven העצוב.
להתנועע כל היום במוניות בלבד ולא לשכוח לצעוק "טקסי!"
לזרוק את המזוודה הישנה ולרכוש סט נסיעות מהודר – כולל כייס לחליפה, ליתר ביטחון
לעשות אמבטיה ולהתקשר ממנה למי שמצריך חידוש קשר
לאכול קינוח שוקולד באיתור מוזהב ולהרגיש דקדנס מהו
לקרוא ספר על ספסל בכיכר ביאליק
לקנות ארנק חדש ולמלא אותו בכרטיסיות ניקוב של בתי קפה
לטעום מלא מקרונים הצבעוניים במאפיית "לחמים" ולבחור את הפייבוריט (חשמונאים 99, תל אביב)

לעשות טיול אופניים בפארק הירקון – הפתעה, בסוף מגיעים לרמת גן
ללכת לבד ללונה-פארק
להתחיל מסורת ערבי צפייה משותפים בטלוויזיה עם כל המעוניין
לרכוש מכונת גלידה, מכשיר להכנת אורז וטאג'ין
לקנות ספרים באנגלית בקומת המרתף של "סטימצקי" (בסניף באלנבי 107, תל אביב)
להחליט סופית מהו ה"תיק היומיומי" ולצייד אותו בטישו, מסטיקים, עט שכותב, פנקס קטן, וערכה לסידור גבות

למצוא את המתכון הכי טעים לסלט קינואה ולדבוק בו באדיקות
לערוך ערב תחרויות ידע על טהרת הפופ, מבית הגאון Arno De Vever, באתר האינטרנט netquizzes.com
למצוא את זוג משקפי שמש הוינטג'יות שיהרסו את כולן מקנאה
לקנות בשוק בצלאל 10 גופיות סבא לבנות
לפתח את התמונות מהטיול האחרון ולסדר באלבום מהודר עם כיתובים "הומוריסטיים"
להחליף את מחזיק המפתחות
למצוא מקום קבוע בדירה לאגרטל חמוד. למלא את האגרטל בפרחי העונה. לא לשכוח להחליף את המים.
לעבור לחליטות תא וקפה פילטר
למסגר את הפוסטר ההוא שהורדת מזמן מלוח המודעות השכונתי, וגם עוד מיליון ואחד תמונות על הדרך
להשכיר אוטו חדש וקומפקטי ליום אחד ב – Car2Go שיחכה מתודלק במקום מסוכם מראש
לקחת את האוטו השכור לטיול ל"מרכז קנדה" במטולה – החלקה על הקרח וג'קוזי במקום אחד, יותר מזה?
להפוך את היין האדום הזול ששוכב כבר חצי שנה במזווה לסנגרייה לוהטת בעזרת מקל קינמון, ציפורן, קוביות תפוח תפוז
לקשקש כל היום ב"Skype" – ללא המצלמה המטרידה
להתקין במחשב את תוכנת "פוטושופ" ולהתחיל לרטש!
לעשות מכירה ביתית של כל הבגדים שעבר זמנם – לתרום זה כל כך 2001
בכסף שגויס, לרכוש את ג'קט העור המושלם בשיא העונה
לאמץ בובת Blythe חולמנית
לנסח את sms הפלרטוט המושלם ולשלוח למישהו מיוחד
לנסות לא לקרוס בחוג "אקרו-באלנס" (יצירת פירמידות אנושיות, כמו בקרקס) ב – Pure studios
לקנות לעצמך טבעת אירוסין
לקרוא את היומן שניהלת בגיל 14 ולא להאמין
להזמין כמה חברות לסשן גומי נוסטלי בשדרה (כן, גומי.... שורף קלוריות ממש יפה)
להירדם על הספה ב-9 בערב בלב שלם

Christmas dress-up

אולי זה המקום והזמן להגיד שאני לא נוטה להתלבש במיוחד ל"ימי צילום" לבלוג שלי. לא שאני חושבת שזה החטא השמיני, פשוט בעיני יותר כיף לשדר את היומיום, את ההחלטות האמיתיות שלי בנוגע ללבוש, מיידיות וחסרות בסיס ככל שיהיו. אם זאת, כמובן, לא כל אוטפיט שווה עניין (למרות שרעיון לבלוג שמתעד באופן עיוור את הלבוש היומיומי ממש באדיקות הוא לא כזה גרוע). וההקדמה למה? כי ביום שישי האחרון החלטתי לחרוג מהכלל ולבצע את זממי במיני-הפקה ביתית. "הפקה" זו מילה גדולה, כן? השתעשעות עם חצובה, במקרה הטוב (ובמובן והתמים של המילה).

This is probably the right time and place to admitt I never "dress-up" puprosly to shoot blog "productions". Not that I concider it to be so horrible, but I personaly prefer to capture the everyday, the real decisions I make about clothes, hectic and irrational as they may. With that being said, not every autfit deserves a blog post (although a blog that blindly follows literaly every-day dressing is not the worst idea). And why the interlude? Because this time I've decided to step out of my rules and make a little home-production happen. Having fun with a tripod is a more realistic way to call it.

Dress - Enky by V.V

Tights - Honigman

Boots - Aldo

אני אספר לכם איך זה התחיל - לכבוד החורף, שלפתי את מצעי הפלנל הישנים והטובים שלי, שנקנו לי עוד כשהייתי בחטיבת הביניים, אם לא מוקדם יותר. בזמנו, מצעי הפלנל האלה, עם ההדפס ה"מלכותי" שלהם, עוררו מצידי התפעלות אין קץ, וזו רק הוכחה נוספת שתמיד היה לי טעם קיטשי משהו. אחרי שסיימתי להלביש את הפלא המפואר הזה על המיטה, חשבתי שהמצעים האלה מזכירים לי.... את שמלת הקטיפה שזרוקה כבר שבועות על הכיסא, מחכה לקיצור, תיקון, או כל דבר אחר שיהפוך אותה ליותר לבישה. גם היא נקנתה מזמן, ונלבשה אולי פעמיים - אין ספר שההדפס חמוד, אבל משהו בגזרה פשוט לא עובד. ואז חשבתי על המגפי הזמש הלבנות שקניתי ב"אלדו" באילת לכבוד החורף. פנטזיה יפה, אבל כולנו הרי יודעות שתוך שבוע הן יהפכו לבליל אפור ומסכן - ולכן עתידן להיות מוחלפות בגרסה שפויה יותר. תעדי אותם בבלוג, ייעצה לי חברתי נינה (שאוחזת בבלוג החמוד רצח Braids and bows), וכך הכל התחבר- שיתפתי את כל הפריטים השנויים במחלוקת האלה בצילומים מה-זה צבעוניים שהגוון שלהם מזכיר לי את חגיגות הקריסמס המקושקשות והכה-אהובות. כפרופס, שלפתי את כל גליונות ה - Vogue שחוגגים את אותו הדבר, בהם אני מדפדפת כבר זמן מה לקראת כתבה שאני עובדת עליה. חג שמח לכולם! חנוכה גם, כמובן.

I'll tell you how it went down - to welcome the winter, I decided to pull my old and beloved flanel

attire on my bed. Now, this set was bought for me when I was in junior high, and even then provoked reactions of admiration - just one more proof I always had sort of a kitchy taste. When I was done, I though - they remind me something, don't they? And the answer was - the velvet dress that's being thrown around my room for ages, waiting to be fitted, shortened , or anything else that would make it more wearable. It was bought ages ago, too - sure the print is cute, but something about the cut just won't cut it. Next I thought about my white boots, bought recently nice fantasy, really, but we all know they would become miserable grey very soon, and so they await replacing fora more reasonable version. Put them in your blog, suggested my friend Nina (which has the cutest ever blog Braids and Bows), and so it all came together - I gave all those poor things a chance to participate in this oh-so-colorful shoot, celebrating the allmighty Christmas spirit I love so dealry. As props, I used my collection of December Vogues, which I leaf throw for a while now for this article I'm working on. Happy Holidays! Hanukkah included, naturally.

High street down south

במגאזינים חו"ליים בוהקים מתגורר מושג ששמו high street, כלומר כל מה שהוא לא מעצבים זחוחים. הקניון, הרשתות הגדולות, נגישות ומזמינות - ככה אני תמיד חוויתי את ההיי, ויש לי תחושה שגם ב - Vogue מפציעה חדווה קופצנית וכייפית כשיש עיסוק בנושא. בטח, למה לא? יש משהו משחרר ונטול פוזה בלקנות הרבה, בזול, ואז לפגוש עוד אלף בנות לובשות את אותו הפריט. טוב, אולי לא החלק האחרון. ועדיין, אולי ברוח הצמצומים, ובהחלט בסיוע תלושי השי שנחתו אצלי בתיבת הדואר בחגים, אני ממש היי-סטריט גירל. ומה יותר עממי וחסכוני מלרדת לאילת ולממש את תלושי השי בקניון האלמותי, ללא מע"מ?

In glossy magazines, we freqently meet the magnificent combination "high street", which signifies everything, I guess, which is not snotty designer. The mall, the big chains, wide open and inviting - this is how I always feel, and I get a sense that even at Vogue there's a cheery note whenver high street is delat with. Sure, there's something very liberating about buying a bulk, cheap, and then running into dozen of girls wearing the same thing. Well, maybe not. But lately, due to the saving program and thanks to the gift coupons that landed in the mailbox over the holidays, I'm very much of a high-street girl. And what's more down to earth then going to Eilat, the lame Israeli equivalent of Cancun, and to buy tax free high street treats?

Dress - TNT

Knit - Honigman

Shoes - old Topshop

אז קניתי שמלה פרחונית ואת הסריג הכי מדהים, מהקולקציה של מלאני פרס, בהתאם ליעדים אליהם הנחו אותי שוברי המתנה. כשלבשתי אותו מיד אחרי הרכישה (חם באילת, אבל הקניון ממוזג בהגזמה) ובחזרה מהקניות ונשאלתי בנימוס ששמור רק לגברים תמימים "זה לא מה שלבשת כשיצאת מהבית?" הבנתי שאני כנראה מפתחת אובססיה לסריגים בצבע בז'. מה אפשר להגיד? סריגים זה נהדר, סדיגים בצבע קליל שהופכים את החורף לפסטוראלי יותר - עוד יותר טוב. עד כאן "הוניגמן", רשת שלא נותר אלא לחבב, שכן אני תמיד מוצאת שם פריטים שמקורם העממי לא בולט לעין. לגבי TNT, העניין קצת יותר מורכב - קשה לי לומר את זה, אבל כשמדדתי חצאיות מיני וקפוצ'ונים עם פרוות האסקי סיבירי לצד ילדות קטנות וחמודות הרגשתי קצת, מה שנקרא, לא בסצינה שלי. אבל בכל זאת מצאתי את הפריט הטופשופי המגניב הזה, אם כי צמוד מעט וקצר מאוד. אז מה! אהבתי את השרוולים התפוחים, חיבבתי מאוד את הפרחים. ומה עם אילת עצמה? חוץ מזה שיש שם מתקנים כאלה מצחיקים כמו בתמונה, עומדים באמצע חצרות נטושים, אילת די כייפית. עצם הנסיעה לשם באמצע החודש, באוטובוס (המלא!) וללא סיבה מיוחדת, מהווה הרפתקה סוריאליסטית ומומלצת. חמים שם עכשיו, יש "טופשופ" אמיתי, אווירה קאמפית ובלתי מתאמצת והרבה בחורות פשוטות כמוני שאוהבות קניונים. והכי חשוב - תחושת אנונימיות מרעננת. נסו את זה בשילוב עם מיני תובעני.

הערת שוליים - נראה לי שתסכימו איתי שתרגום לאנגלית קצת מיותר במקרה זה. וגם... הוספתי פונקציה שתראה לי בדיוק מי אוהב את הבלוג שלי, אז אתם יודעים מה לעשות.

Prison Break

בזמן האחרון חזר אלי הג'ט-לג. אני קמה בסביבות הצהריים ומתקשה להירדם עד שלוש לפנות בוקר. חזרו (או, בעצם, עשו הופעת בכורה) גם הרגלים בלגאניסטים משונים - הבגדים מפוזרים בכל החדר בתפזורת שלא הייתה מביישת אף גבר תל אביבי הולל שלא שמע בחיים על סל כביסה. ולאן אני חותרת עם זה? לעובדה שכשהגיעה העת להיפגש עם אמא שלי ביום שישי על גבול חולון (!) כדי לעזור לה ברכישת בגדים ב"רונן חן" (!!) במתחם בית טפר ליד בית כלא אבו-כביר (!!!), ארגנתי את האוטפיט הנ"ל כמעט מתוך שינה.

Lately, the jet-lag seems to be coming back. I wake up at noon and having trouble falling asleep before 3 a.m. Also lately, some new habits emerged - an unknown, messy me - the clothes are piling up as if I was a fun-loving bachelor. And where am I going with this? To the fact that when it was time to meet my mom on Friday to go shopping with her, I assambled this outfit practically from sleep.

Hoody - Nike

Dress - Rhus Ovata

Tights - Twentyforseven

Shoes - Bershka

יצא לוק קצת ילדותי וכיפי, שרטרואקטיבית נבנה על אינסטינקטים נטו. קודם כל נאחזתי בז'קט הספורטיבי המעולה שקניתי לטיול האוסטרלי, ממהדורה מוגבלת כלשהי של "נייקי". אין על הפריט הזה, הוא ה"אוכל המנחם" של עולם ההלבשה. עוד בצבא טענתי שהדבר הכי טוב בשירות הצבאי הוא המעיל עם הקפוצ'ון הגדול - יש משהו בקפוצ'ונים, כמו שכבר כתבתי כאן, שמגונן ומנחם וכמובן גם מגביל את שדה הראייה, מה שלאו דווקא גרוע כל כך כשהולכים להסתובב ליד אבו-כביר. הוא משתדך בקלות לכל מיני סגנונות, וכבר יצא לי ללבוש אותו עם שמלות ערב ונעלי עקב בטיול ההוא, למען השם - וזה עבד יופי. אחר כך הלכתי על החטיף של המאכלים המנחמים של הארון שלי - שמלה של הצוות הבנות המוכשר שקניתי דווקא הקיץ, והיא מחזקת את האמת הסודית שאני מנסה להדוף כבר זמן מה, בתור מי שמצטמררת מבנות שחושבות שטריקו זה חגיגי - ובכן לא, ועדיין - אין כמו טריקו! נוח, נטול גינונים ומהימן, ועוד לא התחלתי לדבר על הדגם הגאוני הזה עם הכתפיים החתוכות. נעליים כסופות - אחד הפינוקים היחידים שהרשיתי לעצמי במקסיקו, ועל הכל מנצח הטיץ ישן שאמא שלי קוראת לו "חייזרי". מינוח שנוי במחלוקת, אין ספק. כך או כך, היא תצטרך להתרגל אליו כי במסע החסכון ל - New Year בלונדון החלטתי לא לקנות שום דבר חדש כל החורף, וללבוש רק את מה שיש. ממילא חצי יום אני ישנה.

The look came out slightly childish and fun, and was built, thinking back, on sheer instinct. First I went for my favorite jacket, the comfort food of clothing world. Even back at the army service, wearing a big hooded winter coat, I thought hoodies are to die for - comforting and protective. Then I grabbed the comfy dress by the talented Israeli duo, which proves again, against my will, that there's nothing like jersey fabric, the total oppsite of fuss. The silver shoes are one of the rear treats I allowed myself' in Mexico, and to mix in with all the grey, there are old tights which my mom calls "alien". Either way, she'll have to get used to them, since I promised myself not to buy anything new the whole winter, as a part of my "save up and spend New-Years in London" plan. So I only wear what I already got.... Just as well, I'm asleep half of the day anyway.

The great grey winter is back... and so am I

אני חייבת להודות שמאז שחזרתי לארץ מהטיול למקסיקו, ארה"ב וקובה, אני קצת מבולבלת. הג'ט לג עבר מזמן, מצב הרוח המשונה עוד לא. בגדול, הרבה דברים מתרחשים אבל כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה לחכות לחורף. כן, החורף - העונה הזו שנפוצה במיוחד במדינות אירופאיות באמת אבל זוכה לגידופים מ"אנשי הקיץ" כשהיא מעזה להציץ כאן לחודשיים מסכנים. אז ברגע שהחורף הגיע, יצאתי לעשות לו קבלת פנים אפורה במיוחד.

I must admitt that since I'm back from my USA-Mexico-Cuba trip, I'm slighly confused. The jet-lag is done and over with, but the weird mood - not yet. In fact, lots of things were happening, but what I really do all the time is wait for the winter. Yes, winter, the widely available season in many countries, and the one who gets cursed by "summer lovers" here whenever it desided to stop by for half a second. So, as soon as the first rain appeared, I stepped outside to give it a big grey welcome.

Jacket - H&M

Shirt - second hand

Bag - from Mexico

Jeans - Diesel

Shoes - Irregular choice

כל הפריטים שבתמונות עוד לא יודעים את זה, אבל אני מתכוונת לחרוש עליהם החורף. כן, גם עליך, תיק לבבות משגע מקולקטיב מעצבים מקסיקני, עבורו נאלצתי ללכת עד הקספומט וחזרה כי בשום מקום, גם לא בחנות של מוזיאון, לא מקבלים כרטיסי אשראי. מה שעוד מוצג כאן, זה מערך של בחירות אקראיות וממוזלות - את הג'קט החמוד נסעתי לקנות בשדרות הוליווד בשיאו של יום קיץ קליפורני, בלי לדעת בכלל שאפור יהפוך לאחד הגוונים השולטים של העונה. כנ"ל לגבי מגפוני הזמש שקיבלו היום תבילת אש ראשונה בבוץ - הם בכלל נקנו בחדר האחורי של "שופרא" בתחילת הקיץ, בסייל בהחלט מטורף. נדמה לי שהם עלו 200 שקל, ולא נורא שצריך לשים ספידה בפנים. שוב, כחול רויאל כבר מככב ב"טופשופ" במחירי תקרה, והכל נהדר. הג'קט (ז'קט או ג'קט?? אני אף פעם לא יודעת) משתלב מצוין עם אחת החולצות האהובות עלי בכל הזמנים. אבל כל זה לא משמח אותי. לפחות החורף כאן... ולסיום, תהייה הרת גורל: עשיתי פוני. שמים לב בתמונה העליונה?

The items in the photos don't know it yet, but I'm going to use them a lot this winter. You included, lovely harts bag I had to walk a lot for, since they don't accept credit cards anywhere in Mexico, not even in a museum store in the capital. Also, before you I present a selection of randon but lucky choices - the jacket from H&M I bought mid-summer day on Hollywood Boulevard. Little did I know that grey will become one of the most prominent winter shades? The little suede boots, that tasted mud today for the first time, I purchaced even earlier, at the beginning of the summer, and again - royal blue is all over "Topshop" at top prices. And the jacket goes well with one of my favorite shirts and it's all good. But none of that makes me happy. At least the winter is here.

Hiding at the back yard

Dress - Mamz

Vest - Rhus Ovata

Necklace - ליהי וולך

Shoes - Zara

This summer is very much about renewal, and long dresses is my newest "new" obsession. I always though shorter girls should avoid long shapes, but it just feels so right and smells of freedom. And a bit like hiding, which is sometimes fun to do. Around June, I decided that I would buy a maxi, floor-sweeping dress for sure, then I found thisone at a MAMZ precentation, and fell in love. I love the print, I love the hippiness, I even love the fact it sort of makes me look fat! Who cares? I wear it all the time, strapless or not, and add on this gorgeous little vest if I want to feel ultra-boho and "stylish". I sort of think vests belong to the "effort" side of the closet, you can;'t just put on a vest and look like you're clueless. Anyhow, the accesories here are old and new favs - isn't this necklace amazing? Although this look is very colorful, it's also subtile in a way - the long, the gold, the silver... the beautiful location I found, right behind my house.

הקיץ הזה מאופיין בהרבה התחלות חדשות, ושמלות ארוכות בהחלט קשורות לעניין. פעם חשבתי שבחורות נמוכות (אני 165 ס"מ וכן, אני אוהבת להרגיש נמוכה) לא צריכות ללבוש מלות בולעניות שיעלימו להן את הצורה, אבל הקיץ זה מרגיש כל כך נכון ומשחרר, ויש בזה מן ההתחבאות - גם זה כיף לפעמים. כבר באזור יוני החלטתי שאחפש לי אחת, ואז הגעתי לפרזנטציה של "מאמז"", והתאהבתי בזו. אני אוהבת את ההדפס, אני אוהבת את הקלילות שלה, ואפילו את העובדה שהיא מעט משמינה. למי אכפת? אני ממש "חורשת" עליה (זו לא המילה הכי מדהימה, אבל היא המינוח המדויק במקרה זה), לפעמים סטרפלס - עוד חידוש! - לפעמים לא, ולפעם הזו, להסתובבויות רציניות כמלבישה של סרט הסטודנטים שאני עובדת עליו, הוספתי גם את ווסט הג'ינס החמוד של צוות "רוס אובאטה" המוכשרות. כל העונה רציתי לקנות שם משהו, ולבסוף רכשתי בסייל את הווסט ועוד שמלה, שתככב גם היא בקרוב. ווסט הוא ללא ספק פריט רציני, אי אפשר ללבוש אותו ולהיראות כאילו לא הושקעה כל מחשבה בבחירתו הוא צנוע ועם זאת נועז, ואין ספק שהשילוב הזה הוא התגלמותו של חלום ההיפי-שיק שלי. האביזרים מוסיפים לערבוביה- הנעליים כסופות ועשירות בטקסטורה, השרשרת (שקיבלתי ממעצבת מקסימה, ואני לא משתמשת במילה הזו לעיתים קרובות) כמעט זבהובה, וכל זה מוסתר בחצר האחורית, ממש ליד הבית. קיץ הוא ללא ספק זמן טוב להתחבא, בכל המובנים.

On the Block

Shirt and skirt - Zara

Shoes - Vintage

Eearings - present from Shira

Headpiece - Kalba by Yael Regev

Now this is a really funny story I'm dying to tell you but can't.... yet. Last week I participated in a venture which was close to life-changing, in fashion terms. I'll explain ll about it when time is right, all I can say for now - the make up and hair were made by proffesionals, the rest of the styling - well, by me. I was really in a playful bimbo-ish mood and decided to recreate the look I assembled for the premiere of "Bruno" I attended two weeks ago. The "snake" skirt, a recent purchase, mixed well with the ultimate "vacation" shirt I got obsessed with this summer, and the tacky jewellery play along. I must admit, the eighties-vibe earings are heavy, but they're a lovely birthday present from a lovely friend who scored right into my love for all things sparkly and dramatic. The headpiece I begged Yael to give me, and she agreed. A word about the shoes - they cost 50 shekels and to get them, I crawled, along with my friend Nina, in a huge pile of shoes at a very secret shoe-location. All together - a layed-back, ultra-summery look, a sort of parody, if you will, on the French tourists all Tel Avivians love to hate. Enter the super-plastic make up, which makes me smile, and the hairstyle I would never ever think of, and voila! It's my evil alter-ego.

זה סיפור ממש מצחיק שאני מתה לספר אבל... לא ממש ייכולה בינתיים. השתתפתי במשהו שבקרוב תדעו עליו, ובינתיים כל מה שאני יכולה לומר זה שהשיער והאיפור בוצעו בידי מקצוענים, והסטיילינג... ובכן, בידי. הייתי במצב רוח קליל וזנותי מעט (קורה מדי פעם, בעיקר אחרה"צ) והחלטתי לשחזר את ההופעה שלי לפרמיירה של הסרט "ברונו" בה הייתי לפני שבועיים. חצאית ה"נחש", רכישה מסוף העונה, השתלבה היטב עם חולצת החופשה האולטימטיבית, שנמצאת אצלי שנים בארון והקיץ הפכה ללהיט קופתי. האביזרים הכביכול "המוניים" משתלבים באופן טבעי - העגילים, יש להודות, כבדים, אבל הם מתנה נהדרת מחברה נהדרת שקלעה בול לטעם שלי, המחבק כל דבר נוצץ וגדול. למרות הסבל הכרוך בכך, אני משתמשת בהם המון. סיכת הרשת השחורה היא מתנה בתחנונים - ביקשתי מיעל יפה יפה, והיא הסכימה לתת לי אחת. מילה על הנעליים - הן עלו 50 שקלים ובשביל להשיג אותן זחלתי, יחד עם חברתי נינה, בלוקיישן נעליים סודי ביותר. אין גבול להשפלה. בבואי למצוא הגדרה טובה למראה הזה, הבנתי שבעיני הוא מאוד סבנטיזי ותיירותי - כמו תיירת צרפתייה עפופה בריח נפטלין! תוסיפו את האיפור הסופר-פלסטיקי ואת סידור השיער שבחיים לא הייתי מעלה על דעתי, ו - Voila! זהו האלטר-אגו הפרנסאווי שלי. A tout alore!